טיפולי פוריות והשפעתם על מצבה הנפשי של האישה
ההגדרה של "אי פריון" הנה על פי רוב כאשר קיים חוסר הצלחה להרות לאחר 12 חודשים של קיום יחסי מין ללא אמצעי הגנה.אחוז הזוגות החיים בעולם המערבי אשר חווים אי פריון ראשוני (חוסר יכולת להרות) או שניוני (חוסר יכולת להרות או לשאת הריון עד סופו לאחר הולדת ילד אחד או יותר) הוא מעל חמישה אחוזים. כיצד באה לידי ביטוי האבחנה של ליקוי בפריון בתחום בריאות הנפש של האישה?
לעיתים קרובות אישה אשר מאובחנת כסובלת מאי פיריון סובלת מבושה ופגיעה קשה בתחושת ההערכה העצמית שלה, חווה תחושת אבל על אובדן היכולת להוליד, תחושת תסכול ואבדן שליטה על חייה ועל גופהואף כעס וייאוש.
בנוסף לכך, תתכן פגיעה ניכרת במערכת היחסים של הזוג הן במישור המיני (בעיקר בשל תכתיבים הנגרמים על ידי הטיפול) והן בהתמודדות עם קונפליקטים בחיי הנישואין. גם מערכות יחסים עם משפחה וחברים יכולות להנזק. קיימת תחושת חדירה לתחום שבאופן טבעי נחווה כפרטי ביותר הן מבחינת מצבה הגופני של האשה, תוכניותיה לעתיד מבחינת תכנון המשפחה והן מבחינת יחסיה עם בן זוגה. הסובבים עשויים להציע עיצות שכוונתן טובה אך לעתים הן מטעות ומתסכלות. כמו כן שכיחה תופעה של חוסר רצון והמנעות מלהתרועע עם משפחות בהן יש ילדים או עם נשים הרות, דבר העשוי לגרום לבידודה של האשה או הזוג ולגרום לצמצום מערכת התמך שלהם. בנוסף יכולות להיות השלכות על מצבם הכלכלי של בני הזוג בעקבות עלות הטיפולים ופגיעה לעיתים בתפקודה התעסוקתי של המטופלת במהלך מחזורי הטיפול.
לעיתים קרובות אישה אשר מאובחנת כסובלת מאי פיריון סובלת מבושה ופגיעה קשה בתחושת ההערכה העצמית שלה, חווה תחושת אבל על אובדן היכולת להוליד, תחושת תסכול ואבדן שליטה על חייה ועל גופהואף כעס וייאוש.
בנוסף לכך, תתכן פגיעה ניכרת במערכת היחסים של הזוג הן במישור המיני (בעיקר בשל תכתיבים הנגרמים על ידי הטיפול) והן בהתמודדות עם קונפליקטים בחיי הנישואין. גם מערכות יחסים עם משפחה וחברים יכולות להנזק. קיימת תחושת חדירה לתחום שבאופן טבעי נחווה כפרטי ביותר הן מבחינת מצבה הגופני של האשה, תוכניותיה לעתיד מבחינת תכנון המשפחה והן מבחינת יחסיה עם בן זוגה. הסובבים עשויים להציע עיצות שכוונתן טובה אך לעתים הן מטעות ומתסכלות. כמו כן שכיחה תופעה של חוסר רצון והמנעות מלהתרועע עם משפחות בהן יש ילדים או עם נשים הרות, דבר העשוי לגרום לבידודה של האשה או הזוג ולגרום לצמצום מערכת התמך שלהם. בנוסף יכולות להיות השלכות על מצבם הכלכלי של בני הזוג בעקבות עלות הטיפולים ופגיעה לעיתים בתפקודה התעסוקתי של המטופלת במהלך מחזורי הטיפול.
על רקע האמור לעיל, אנו יודעים כיום כי הפרעות בתחום מצב הרוח והחרדה נפוצות מאוד בקרב נשים המטופלות בטיפולי הפריה ואופייני כי התסמינים מחמירים לאורך המחזור הטיפולי והתסמינים הדכאוניים לאחר טיפול כושל עלולים להמשך זמן ממושך. לעומת זאת, טיפול מוצלח גורם לעיתים קרובות להעלמות תסמינים אלה באופן מיידי. ממצא זה יכול להצביע על כך שגורם מרכזי לדחק הוא איום כשלון הטיפול. על סמך ממצא זה ניתן גם להניח שטיפולי הפריה חוץ גופית אינם גורמים לקשיים רגשיים ארוכי טווח. לא נמצאו הבדלים ברמת סטרס (חרדה) אצל אמהות שהרו ספונטנית לעומת אמהות שהרו בהפריה חוץ גופית, כך שלטיפולי ההפריה אין השלכות רגשיות שליליות על ההורות עצמה.
יחד עם זאת, קיימות נשים אשר מגיבות באופן שלילי מאוד להתערבויות ההורמונאליות שהן חלק אינטגרלי של הטיפול באי פיריון. קרוב לודאי, אם עי אין מחקרים ברורים בנושא, שמדובר בנשים עם הפרעות חרדתיות או דיכאוניות בעברן ויתרה מכך, נשים עם רגישות יתר לשינויים הורמונאליים. נשים אלה יכולות להגיב לטיפולים בהתקפי חרדה מלאים או במצב דיכאוני עמוק. כמו כן יש מקום להנחה, אם כי גם הנחה זו אינה מוכחת, כי קיומה של הפרעה פסיכיאטרית בתחום מצב הרוח והחרדה עשויה להוות גורם המפריע בסיכוי להרות באמצעות טיפולי ההפריה בשל שינוי במאזן הורמונאלי ואימוני (מערכת החיסון). ממצאים אלה מגובים בתוצאות מחקרים המצביעים על שינויים החלים במערכת החיסונית העשויים לסכן את המשך ההריון במידה והושג. לפיכך, יש מקום לשקול להתערבות טיפולית נפשית במידה ומטופלת העומדת בפני טיפולי פריון מציגה תסמינים בעלי אופי חרדתי-דכאוני. התערבות זו יכולה להיות הן תרופתית והן פסיכולוגית.